#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כד. מדוע פרשת נחלות נאמרה ע""י בנות צלפחד ולא ע""י משה? "	"לר' חנינא ואיתימא רבי יאשיה על שנטל שררה לעצמו שאמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, והיה לו לומר תקריבון לפני שכינה. ובברייתא נאמר ראויה היתה פרשת נחלות שתיכתב ע""י משה רבינו אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן, שמגלגלין זכות ע""י זכאי."	סנהדרין ח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כה. מוציא שם רע לר' מאיר בשלשה ולחכמים בעשרים ושלשה באיזה אופן נחלקו ומהו החשש 1) לעולא שאמר שחולקים בחוששים ללעז 2) לרבה שאמר שחולקים בחוששים לכבודם של ראשונים? 	"1) רש""י פירש שהבעל טוען פתח פתוח מצאתי <sup>יא</sup> ורוצה להפסידה כתובתה וחכמים חששו שמא שכשיבואו לב""ד ויצא הקול ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה תחתיו ולכן הצריכו עשרים ושלשה דשמא יבוא לידי דיני נפשות <sup>יב</sup> ור' מאיר סבר שאין חוששים.<br>ור""ת (בתוד""ה מוציא) פירש שהאב תובע לבעל ק' סלעים ומיירי שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו <sup>יג</sup>. חכמים סוברים שצריך כ""ג דאי בג' חיישינן שמא אח""כ יבואו עדים שזינתה ויצטרכו להוסיף עד כ""ג ויבואו להוציא לעז על הדיינים הראשונים לומר שלפי שלא ידעו לדון הוסיפו עליהם. ור' מאיר לא חשש ללעז הדיינים <sup>יד</sup>.<br>2) רש""י פירש שהבעל אמר שיביא עדים שזינתה תחתיו ולכן התכנסו כ""ג דיינים, ולא מצא עדים והדיינים התפזרו והלכו להם. ואמר הבעל דונו לי מיהת בשלשה דיני ממונות להפסידה כתובתה שעל כך הבעל נאמן, רבנן אמרו דבעינן כ""ג שחוששים לכבוד הראשונים ולר' מאיר אין חוששים.<br>ור""ת (בתוד""ה רבה) פירש שהביא האב עדים להזים עדי הבעל ולכן התכנסו כ""ג, ולא הספיקו לקבלם עד שהתפזרו מחמת אונס וכדומה ונשארו רק שלשה, לר""מ דנים בשלשה להוציא מהבעל מאה כסף ולרבנן אין דנים שחוששים לכבודם של ראשונים <sup>טו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יא.  ומוסיף הר""ן שלמ""ד שאין נאמן להפסידה כתובתה ע""פ עצמו מיירי שהביא עדים שזינתה אבל לא תחתיו. 
<br>יב.  פי' הר""ן שאם יתחילו הדין בשלשה הואיל ואין בהם כח לגמור אם יבואו עדים יניחו הדבר כמו שהוא ורחמנא אמר ובערת הרע מקרבך.
<br>יג.  כתב הר""ן שהכחישו זה את זה בחקירות.
<br>יד.  והר""ן הביא את פירוש הרמב""ן שמיירי שהביא הבעל עדים שזינתה והאב הביא עדים והזים את עדי הבעל, וכוונתו בהזמה זו אינה אלא כדי שיגבה מאה כסף ולא כדי להרוג את העדים. ר""מ סבר הואיל ואינו בא אלא לגבות ממון מבעל יכול לבוא לב""ד של ג' ורבנן סברי דכיון שיש בעדות הזמת העדים חיוב נפשות אע""פ שהאב אינו תובע אלא הקנס, לא לקבל ההזמה אלא בכ""ג.
<br>טו.  וכפי' הזה כתב הר""ן בדעת הרמב""ן. ובדעת ר""ת כתב כמו תוס' רק לא שהוזמו עדי הבעל אלא שהוכחשו.</span>"	סנהדרין ח: - ח: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כו. כיצד מתפרשת הברייתא תבעו ממון בשלשה תבעו נפשות בעשרים ושלשה (לרבה לעולא ולאביי)? 	"לרבה: תבעו ממון, לרש""י שבא להפסידה כתובתה על פיו ולא הביא עדים, לר""ת (בתוד""ה מיתיבי) שלא התכנסו לדיני נפשות <sup>טז</sup> ורוצה רק לגבות מאה כסף. תבעו נפשות כנ""ל בתשובה כה 2) בדעת חכמים רש""י לשיטתו ור""ת לשיטתו.<br>לעולא: תבעו ממון שהביא הבעל עדים שזינתה, והביא האב עדים שהזימום וכעת תובע האב מאה כסף מהבעל. תבעו נפשות כנ""ל בתשובה כה 1) בדעת חכמים רש""י לשיטתו ור""ת לשיטתו. לאביי: תבעו ממון, לרש""י כנ""ל בעולא, לר""ת (בתוד""ה חוששין) שהביא הבעל עדים שזינתה אבל לא התרו בה ולכן אין חיוב מיתה ולא התכנסו כ""ג. תבעו נפשות שהביא הבעל עדים שהתרו בה מיתה סתם.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>טז.  וכגון שהוכחשו העדים, מהרש""א.</span>"	סנהדרין ח: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כז. תניא ושאר חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותם אלא בעדה ועדים והתראה. ומה הדין במסית? 	"כתבו התוס' (ד""ה בעדה) שגם במסית בעינן כ""ג וכן עדים והתראה, אלא שהכ""ג לא מהפכין בזכותו, ומכמינין לו עדים וגם אין מתרים בו בפירוש אלא אומרים לו היאך נניח אבינו שבשמים ונעבוד עצים ואבנים."	סנהדרין תוס' ח:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כט. כיצד מתפרשים לפרש""י שש האפשרויות הנוספות מדוע מוציא שם רע לר' מאיר בשלשה ולחכמים בכ""ג? "	"א. לאביי כשהתרו בה מיתה סתם. ר' מאיר סבר שבהתראה למיתה סתם אינה נהרגת ובשלשה סגי לדון דיני ממונות דכתובה ואם יוזמו ישלם מאה כסף, ורבנן סברי שבהתראה למיתה סתם נהרגת ולכן בעינן כ""ג.<br>ב. לרב פפא מיירי באשה חבירה ולא התרו בה. ר' מאיר סבר שאע""ג שחבירה היא אינה נהרגת וסגי בג' ורבנן סברי כר' יוסי בר יהודה שחבר א""צ התראה ונהרגת ובעי' כ""ג.<br>ג. לרב אשי מיירי שהתרו בה למלקות ולא התרו בה למיתה וסבר שלאו שניתן לאזהרת מיתת ב""ד לוקים עליו. ר' מאיר סבר כרבנן במשנתנו שמכות בשלשה ורבנן סברי כר' ישמעאל במשנתנו שבכ""ג.<br>ד. לרבינא מיירי שנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול ועד זה לא התרה בה. ר' מאיר סבר כר' יוסי שאמר שבדיני נפשות לא שנא התרה ולא שנא שתק עדותם בטלה וס""ל נמי כר' יוסי דבדיני ממונות לא נפסלה העדות כשנמצא א' מהם קרוב או פסול, ורבנן סברי כרבי דהיכא דשתק תתקיים העדות בשאר ונהרגת.<br>ה. ואיבעית אימא מיירי שהתרו בה אחרים ולא התרו בה עדים, ר' מאיר סבר כרבי יוסי שאמר שלעולם אינו נהרג עד שיהיו פי שני עדיו מתרים בו. ורבנן כרבנן שא""צ.<br>ו. ואיבעית אימא מיירי שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות. רבי מאיר סבר כבן עזאי שהכחשת בדיקות שמה הכחשה ואינה נהרגת. ורבנן סברי שאינה הכחשה ונהרגת."	סנהדרין ח: - ט:		
